<h1>סמ"ק מצוריך סימן רכ"ח</h1>
<h2>דף ז:</h2>
שלא להדר פני דל דכתיב (שמות כ"ג) ודל לא תהדר בריבו. שלא יאמר העשיר מצוה לפרנס העני אזכה העני ונמצא מתפרנס בנקיות, ויש בזה שני לאוין חד לא תהדר וחד לא תשא פני דל [ועשה] דכתיב כקטון כגדול תשמעוןא). א) כקטון כגדול תשמעון שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה אם קדם ובא לפניך חתכיהו תחילה כדמפרש פ"ק דסנהדרין [ח' ע"א], לא תהדר פני גדול שלא יאמר גדול חזקתו שאינו משקר יש לי להזמינו יותר מן האחר ולהדר פניו אף על פי שלא יפסק הדבר כי אם על פי עדים על ידי כן מסתתמין דבריו של עני. בימי קדם שהיו בתי דינין בישראל חכמים ונבונים היה הדי[י]ן סומך על פי האשה להחזיק שטר זה פרוע או אדם זה חשוד על השבועה כשיכיר האשה המעידה שלא תשקר כדאמרינן פרק הכותב (כתובות דף פ"ה) אמרה ליה בת רב חסדא לרבא ידענו בה בההיא איתתא דחשידא אשבועה אבל השתא שנתמעטה החכמ' ונתקלקלו המעשים גזרו הגאונים שלא יעשו כן שלא יאמר כל אדם לבו מאמין לדבר זה ודעתו הסכימה על זה, עכ"ל ס"ג (סי' ק"ז).
